הסכמים הם דרך המלך עבור כל מי שמבקש למסד את הקשר או לצאת ממנו. זו הדרך היעילה והזולה ביותר להשיג את מה שאתם רוצים ומטיבה עם זוגות אשר בחרו להיפרד אבל צריכים להמשיך להתראות זה עם זה בעתיד – באירועים משפחתיים או בנסיבות אחרות.
הסכמים מעניקים לצדדים בהירות לניהול ההליך וכוח לעצב את ההסכם בהתאם לרצונם. באמצעות ייעוץ משפטי מקצועי ניתן להביא כל אחד מהצדדים כמה שיותר קרוב למטרות שהוא הגדיר בתחילת התהליך, כך שעיצוב התוצאה הסופית שמתקבלת בהסכם תלויה במידה רבה במטרות שהצבתם לעצמכם וביכולת של עורך הדין שבחרתם לערוך משא ומתן עבורכם.
בשונה מהסכמים בין בני זוג, ניהול הליך בבית המשפט כרוך במעורבותו והכרעתו של גורם שלישי בתיק והוא השופט/ת או הדיינים שיושבים שצריכים להכריע את התיק. ניהול התיק בבית המשפט משול לניהול מלחמה עם מודיעין חסר היות ועד שהצדדים לא מגיעים לבית המשפט, הם לא יוכלו באמת לדעת מה חושב ההרכב שמונה לדון בתיק על טענות הצדדים. לעתים, לא יידעו הצדדים מה חושב ההרכב שמונה לתיק עד לקבלת פסק הדין – דבר אשר מכניס אלמנט מכריע של אי–ודאות בניהול התיק.
כפי שבטח שמתם לב, אני בעד הסכמים ואני חושב שככל והדבר מתאפשר, הצדדים צריכים לשאוף לסיים את הסכסוך המשפטי ביניהם באמצעות הסכמים הוגנים ככל האפשר אשר יסייעו לצדדים להסדיר את לסיים את המערכת הזוגית ביניהם בצורה מכובדת.
כעת נבחן את עיקרי ההסכמים הקיימים כיום:
הסכם ממון
מה קובע חוק יחסי ממון?
הסכם ממון – חוק יחסי ממון בין בני זוג נכנס לתוקף בשנת 1974. עד אז חלה על זוגות נשואים הלכת השיתוף. הלכת השיתוף, שהינה פרי הפסיקה קבעה, כי היחסים בין בני זוג הינם מאוזנים, שוויוניים ואינם משקפים את הרישום בפועל של נכסיהם. כלומר, גם אם על שם אחד מבני הזוג היה רשום נכס כלשהו, כמו רישום דירה בטאבו או רכב, במקרה של פרידה או גירושין, נכסיהם התחלקו ביניהם באופן שווה.
החל משנת 1974 נכנס לתוקף חוק יחסי ממון בין בני זוג, ומאז חל הסדר איזון משאבים על כל מי שנישא לאחר כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף. הסדר זה קובע, כי במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף ואז מבוצע איזון המשאבים.
בעבר, ניתן היה לממש את הסדר איזון המשאבים רק במקרה של גירושין או מוות, אולם, בעקבות תיקון החוק, ניתן לאזן כיום את הרכוש בין הצדדים עוד בטרם פקיעת הנישואין.
חשוב לציין כי חוק יחסי ממון חל רק על זוגות נשואים ועל העתידים להינשא ולא על ידועים בציבור.
מהו הסכם ממון ומה תפקידו?
הסכם ממון יכול להסדיר את אופן ההתנהלות הכלכלית במהלך הנישואין ואת חלוקת הרכוש בשעת פרידה. מטרת ההסכם הינה לקבוע את ההסדר הרכושי שיתקיים בשעת פרידה וניתן כמובן להתנות על ההסדר הקבוע בחוק. כלומר, אם בני זוג חתמו על הסכם ממון, הרי שהוראות ההסכם גוברות על הוראות חוק יחסי ממון והצדדים יכולים לבנות מערכת עקרונות בכל הנוגע ליחסיהם הרכושיים והכספיים והכל על פי אומד דעתם. כלומר, אם בני הזוג החליטו להגדיר ביניהם את יחסיהם הממוניים ואף החריגו מהשיתוף ביניהם נכסים מסוים – בית המשפט יאמץ את ההסכמות אליהן הגיעו בני הזוג ובלבד שההסכם אושר כדין (כפי שנראה בהמשך).
נושאים מרכזיים בהסכם הממון
הנושאים המרכזיים שכדאי לתת עליהם את הדעת בהסכם ממון הינם:
- נכסים/רכוש – הגדרתם, הבעלות עליהם ומה יעלה בגורלם במקרה של פרידה.
- ירושות – על בני הזוג להחליט האם הם רוצים שהירושות העתידיות שיתקבלו יתחלקו ביניהם.
- מתנות – קביעה לפי מתנות שיתקבלו שייכות לאותו הצד שקיבל אותן או לחלופין מתחלקות באופן שווה בין הצדדים.
- חובות/משכנתא – יכולה להיות התייחסות בהסכם למשכנתא או לחובות קיימים ו/או עתידיים – מי נושא בהם כיום ומי יישא בהם בעתיד.
- הוצאות והכנסות – יש הבוחרים לפרט בהסכם בדיוק כיצד יישאו בהוצאות החיים המשותפים והיכן יופקדו הכנסות עתידיות.
- ממון שיצטבר בעתיד – רבים בוחרים להוסיף סעיף המתייחס גם לירושות, מתנות, פרסים וזכיות עתידיות או כאלה שנתקבלו בעבר, לרבות פירות שיצטברו על הנכסים הקיימים.
- פנסיה וקרנות השתלמות – קביעת אופן ומהות החלוקה – שווה בשווה או כל הסדר אחר.
- המועד הקובע לשיתוף – קביעת בני הזוג בשאלה החל ממתי יהפוך ממונם למשותף – בעניין זה נתקלתי במספר אפשרויות: מועד אישור ההסכם, מועד הנישואין או מועד לידת הילד הראשון.
אישור הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין
הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין ניתן לאישור בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי הרלוונטי לבני הזוג (כשמדובר ביהודים , בבית הדין הרבני). הדרך שבה הדבר נעשה הינה באמצעות הגשת בקשה לאישור הסכם הממון לבית המשפט / בית הדין. לאחר הגשת הבקשה לאישור ההסכם, יזומנו בני הזוג לדיון לצורך אישור ההסכם ובו בית המשפט או בית הדין יבקש לברר שהצגגים יודעים על מה הם חותמים ושאף צד לא הפעיל לחץ פסול על הצד השני לחתום על ההסכם. לאחר שבית המשפט /בית הדין ישתכנע שההסכם נעשה מרצון חופשי ובהסכמת הצדדים, ושאין בו סעיפים לא מוסריים או סעיפים הפוגעים בקטינים הוא יאשר את ההסכם ויקנה לו תוקף של פסק דין מחייב.
הסכם ממון שנערך לפני הנישואין
הסכם ממון הנערך לפני הנישואין ניתן לאשר גם בפני נוטריון. נוטריון הנו עורך דין שעבר וקיבל הסמכה מיוחדת המקנה לו סמכות לאשר מסמכים מסוימים, בין היתר, הסכמי ממון. הנוטריון מוודא שהצדדים ערכו ההסכם מרצון חופשי, הם מבינים את תוכנו והם מסכימים לכל האמור בו ולאחר שהשתכנע שכך הדבר, הוא מנפיק אישור נוטריוני להסכם הממון, מה שמקנה להסכם הממון תוקף מחייב.
הסכם לכבוד הדדי
מבין כלל ההסכמים שעליהם נעבור בפרק זה, ההסכם שבכבוד הינו תולדה מאוחרת לאותם ההסכמים אשר מבקש להביא לעקירת התופעה של עיגון בן או בת זוג. עניינו בהתחייבות הדדית של בני הזוג איש לרעהו לכך שהם לא יסרבו להתגרש ככל ומי מהצדדים מחליט להביא לקץ הנישואין.
במסגרת ההסכם מתחייב הגבר ליתן לאישה גט בעוד שהאישה מסכימה לוותר על כתובתה. כאמור המשוואה שנוצרת כאן הינה גט תמורת ויתור על כתובה. זהו אינו דבר חדש. ברוב ההסכמים האיש נעתר למתן הגט והאישה מוותרת על כתובתה.
החידוש בהסכם שבכבוד הינו שהצדדים קובעים ביניהם סכום מסוים של כסף אותו יצטרך לשלם כל צד למשנהו אם יפר את ההסכם ויחליט שלא ליתן גט או לוותר על הכתובה. כאמור, ההסכם כולל בתוכו סנקציה ממונית אשר לפיה אם האיש ימאן ליתן לאישה את גיטה או שהאישה תמאן לקבל את הגט מהאיש יצטרך הצד הסרבן לשלם לצד הנפגע סכום מסוים של כסף בעבור סירובו.
הסכום שנקבע מראש הוא כזה אשר יש בו להרתיע צד מסוים מלחזור בו מהסכמותיו כך שעיגון בן או בת הזוג יהפוך לעניין שאינו משתלם כלכלית.
בקרב יהודי ארצות הברית העניין נפוץ מאוד, בעוד שבישראל, על אף הסכמות של לא מעט רבנים מוכרים ובעלי שיעור קומה, בתי הדין לא אוהבים את ההסכמים ולא פעם מבקשים מבני הזוג לוותר על ההסכם כתנאי לדון בתיק הגירושין.
אז מה כולל ההסכם (כמובן שקיימות מספר גרסאות, אבל נבחר ניתן דוגמה):
1. הודעה – ככל והצדדים בוחרים להתגרש עליהם להודיע אחד לשני באופן פורמלי על רצונם לסיים את קשר הנישואין.
2. נסיונות לשקם את הנישואין – אם צד מסוים קיבל את ההודעה יש לו את הזכות לבקש שהצדדים ינסו לשקם את הנישואין באמצעות גורם מקצועי.
3. התחייבויות כל אחד מבני הזוג – כל אחד מבני הזוג מתחייב בפני בן הזוג האחר שלא לעגן אותו וככל והוא יבחר לעגן אותו עליו יהיה לשלם לבן זוגו פיצוי כספי מסוים.
4. בוררות – ככל וקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנות ההסכם – הצדדים יסמיכו בורר אשר יפרש את ההסכם ופרשנותו היא זו שתחייב את הצדדים.
5. הסכמה של בני הזוג לחתום על ההסכם וקבלתם את הסמכות התורנית אשר אישרה את נוסח ההסכם ואת קבילותו.
הסכם ידועים בציבור
הסכם גירושין
